המן והזהות היהודית 

המן והזהות היהודית
כשחייהם עמדו בסכנה רק בשל יהדותם, החלו יהודי פרס להבין, כי לא זו בלבד שהם אינם רוצים למות - הם רוצים לחיות. ולא סתם לחיות, אלא לחיות כיהודים!
מגילת אסתר היא תיאור מהלך האירועים, שהביאו לשינוי דרמטי בגורלו של העם היהודי.
מגילת אסתר נכתבה בידי מרדכי ואסתר, שתיים מתוך שלוש הדמויות המרכזיות בסיפור. השחקן השלישי בדרמה זו הלקוחה מהחיים, הוא המן. הוא האיש ששנאתו לעם היהודי היתה הדלק, שהזין את הצלחתו המטאורית בחצר המלך אחשוורוש. המן הוא האיש, שניסה לנצל את עמדתו הבכירה, כדי להביא להשמדת היהודים באימפריה הפרסית. בסופו של דבר, היו אלה חוכמתו של מרדכי ואומץ לבה של אסתר, בהנהגתו הנסתרת של הקב"ה, שהצילו את יהודי פרס ממלתעותיה של ההנהגה הפרסית שטופת השנאה ומאוכלוסייתה צמאת הדם.
תפנית מדהימה
בסיפור המגילה, מתגלה לעינינו תפנית מדהימה בעלילה. המן, הוא "המוח" שמאחורי הצו המלכותי: "להשמיד, להרוג ולאבד את היהודים ביום אחד". אסתר, אשתו של המלך עצמו - יהודיה, אך אחשוורוש והמן אינם יודעים זאת. ברגע מכריע זה, אוזרת אסתר עוז ועושה מעשה. היא חושפת את זהותה האמיתית, מצביעה על המן כאיש העומד מאחורי משימת החיסול של עמה וזוכה לאהדת המלך. השתדלותה של אסתר, מובילה להוצאתו להורג של המן ולצו מלכותי שני, המציל את יהודי פרס.
במהלך האירועים התרחש היפוך נוסף. המגילה נפתחת בתיאור חגיגה ראוותנית שערך המלך אחשוורוש במשך שישה חודשים, "לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי, הפרתמים ושרי המדינות לפניו". בסיומה של חגיגה זו, ערך המלך משתה בן שבעת ימים "לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, למגדול ועד קטן".
"הורס מסיבות"
משתה זה לא היה רק אביו הקדום של חגיגות ה"קרנבל". התלמוד מספר לנו, כי הסיבה לאירוע הייתה קשורה קשר הדוק לזהות ולתודעה היהודית. החגיגות לא ציינו רק את השנה השלישית למלכותו של אחשוורוש, כי אם גם שבעים שנה לחורבן בית המקדש בירושלים. אחשוורוש היה מודע היטב לכך, שהנביאים היהודים חזו את סיומה של גלות בבל ופרס בתום שבעים שנה. היות ונוכח על פי חישוביו, שהסתיימו שבעים השנה ואף על פי כן הגלות לא הסתיימה, הוא הניח, כי מעתה ואילך העם היהודי וארץ ישראל יישארו בשליטתו הבלעדית וזו בהחלט סיבה למסיבה! (בפועל, אחשוורוש טעה בחישוב המדויק בו מסתיימות שבעים השנה).
כדי לציין את אמונתו בחזון זה, ערך אחשוורוש מסיבה מפוארת, בה עטה את בגדי הכהונה שנבזזו מהמקדש. גם כלי המקדש - אשר אין כלי שישווה להם ביופיים - הוצגו לראווה לעיני כול, כחלק מאוצר המלכות הפרסי.
כמעשה מובן מאליו, הזמין אחשוורוש את היהודים לחגיגות. הם באו ונהנו מהמסיבה. אך כיצד יכלו לעשות זאת? האם אין דינה של מסיבה כזאת, כדין הזמנת יהודים לבוא וליהנות ממתקנים בפארק שעשועים, שנבנה על חורבות אושוויץ? האמת היא, שאולי קשה לסרב להזמנת המלך. אך ליהנות מהחוויה? איך אפשר?
מסתבר אם כן, שבשבעים שנות גלות בבל, התרחקו היהודים ממורשתם. מבחינה מסוימת, איבדו יהודי פרס את זהותם, את הידיעה מאין באו ולמה עליהם לשאוף. הם התמסרו לבינוניות ונהנו מהמשתה.
ברגע זה ממש, הגיע המן ועמו איום ההשמדה.
מה היה הניצוץ שהדליק את זעמו של המן? ובכן, כחלק מעמדת הכוח אליה הגיע, הצטוו כל אנשי הממלכה לכרוע ברך ולהשתחוות לו. המן, כחלק מרשעותו, נשא סביב צווארו צלם אליל, מה שהוסיף ממד דתי להשתחוות. אך היה איש אחד שלא כרע לפני בני אדם ולא השתחווה לאלילים. היה זה מרדכי וכיוון שמרדכי היה יהודי, יצאה חמתו של המן כנגד היהודים: "ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי".
כשניסה המן למכור את "הפתרון הסופי" שלו למלך, הוא הדגיש את דבר יהדותם: "ודתיהם שונות מכל עם אחר".
השלמת המעגל
מתחת לפני השטח, עוסקת מגילת אסתר בתקופה בה נחלש והתרופף הקשר בין היהודים ליהדותם. באופן אירוני, הדבר התרחש בדיוק בתקופה בה קם עליהם אויב ששנא אותם בדיוק בגלל יהדותם וכפי שמספר לנו התלמוד, היהודים לא הגיבו לאיום זה בשנאה עצמית ובהתכחשות ליהדותם, כי אם בהבנה שאין דבר יקר יותר מזהות יהודית זו.
המגילה מספרת לנו, כי "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". מלים אלה אינן מייצגות רק את תגובת היהודים לנפילת המן, אלא גם את חידוש הבטחתם לחיות כיהודים. האור מייצג הבטחה חדשה ללימוד חוכמת התורה. שמחה, עליזות וכבוד מייצגים את הקשר המחודש לחגים ולמצוות, כמו מילה והנחת תפילין.
יהודי פרס סגרו מעגל. אם בתחילת המגילה הקשר שלהם ליהדות היה רופף כל כך, עד שהם היו מסוגלים ליהנות מחגיגות המציינות את חורבנם הרוחני והפיסי, הרי שבסוף המגילה הם ראו במבט חדש ורענן, את החיים היהודיים.
על פני השטח, סיפורם של יהודי פרס יכול להיות סיפורה של כל קבוצה אתנית המצליחה לחמוק מהשמדה. אך מתחת לפני השטח מתואר מאבק ייחודי על שמירת הזהות היהודית, בתוך תרבות זרה.
בסופו של דבר, היו כוונותיו של המן, הגורם והקטליזטור לחידוש הקשר של היהודים עם יהדותם. כשחייהם עמדו בסכנה רק בשל יהדותם, החלו יהודי פרס להבין, כי לא זו בלבד שהם אינם רוצים למות - הם רוצים לחיות ולא סתם לחיות, אלא חיים מלאים, כיהודים!